רוב ההורים מאוד נהנים לראות את התאומים שלהם יחד, משחקים, צוחקים. הרבה גם ממש אוהבים לראות את היחד הזה שלהם בחדר המשותף – את הפרצופים ושליחת הידיים זה אל עבר זה כשהם ממש קטנטנים ואחר כך את הפטפוטים והמשחקים המשותפים לפני השינה. אבל הרבה פעמים השהות בחדר המשותף מביאה גם התנהגויות פחות רצויות – כאשר אחד מעיר את השני או מפריע לו להרדם, כאשר הם מציקים או רבים לפני השינה, כשהם עושים המון בלגן ומתקשים ללכת לישון או כשהם מעירים אחד את השני מוקדם מידי בבוקר. במצבים האלו הורים רבים שוקלים האם כדאי להפריד את התאומים לחדרים שונים.
כיוון שלרוב ההתלבטויות מגיעות בנקודות מאוד מאפיינות בשלבי ההתפתחות של התאומים חילקתי את הפוסט לפי הגילאים האלו ובכל גיל אני מפרטת יתרונות וחסרונות נפוצים כך שאתם מוזמנים לקרוא ולהעזר בנקודות האלו בכדי לקבל את ההחלטה שמתאימה לכם ולתאומים שלכם.
הפרדה בחדרים בחודשים הראשונים:
אם יש משהו מוכר ומפחיד עבור הורים לתאומים זה המצב שבו תאום אחד מעיר את השני. זה מטריד אותנו בשעות היום ועוד יותר בשעות הלילה או בזמן הניסיון להרדים אותם לשנת הלילה. באופן טבעי, כשהתאומים פצפונים הם מתעוררים הרבה ובוכים ובהרבה מקרים גם מעירים את התאום שנמצא לידם. לכן, ישנם הורים שתוהים האם לא עדיף כבר להפריד בין התאומים ולייצר מצב שבו כל אחד ישן בחדר נפרד, בשקט, ובתקווה יישן יותר טוב בלילה. בנוסף, בחלק גדול מהמקרים שבהם הורים מפרידים את התאומים לחדרים שונים הם גם מייצרים חלוקה של התאומים ביניהם – אחד ההורים אחראי על אחד והשני על השני. לפעמים זה גם מוביל לכך שההורים בעצמם ישנים בחדרים נפרדים או חללים שונים (למשל אחד בסלון והשני בחדר השינה).
יתרונות: היתרון הברור ביותר במצב שבו גם התאומים מופרדים וגם ההורים מחלקים ביניהם את הטיפול בתאומים הוא העובדה שיש מענה מיידי לכל תאום ושכל אחד מההורים נדרש לקום רק כמספר הפעמים שהתאום שבהשגחתו קם ולא כפול. יתרון נוסף הוא שבמקרים רבים באמת התאומים מתעוררים פחות במהלך הלילה ולפעמים גם לאחד התאומים קל יותר להרדם בזכות ההפרדה (לרוב יש אחד שקל לו יותר ואחד שפחות).
חסרונות: החסרון המרכזי הוא שהתאומים שנולדים מחוברים זה לזה (ברמות העמוקות ביותר) עלולים לחוות קושי עד כדי מצוקה מחסרונו של התאום בחדר בשעות הלילה. לרוב הם מחפשים זה את זה והעובדה שהם מופרדים בחדרים עלולה להקשות עליהם וכמובן שאין להם דרך לבטא את הקושי הזה פרט לבכי. לרוב הקושי הזה לא סימטרי ונגלה כי לאחד התאומים קשה יותר מלשני. חיסרון נוסף יכול להיות העובדה שההורים בעצמם אינם ישנים במיטתם וחיסרון זה עלול להוביל לעוד חיסרון והוא שנוצר קשר מאוד חזק לכל הורה רק עם אחד התאומים. הרבה פעמים ההורים האלו מגיעים להדרכה בשלב מאוחר יותר בבקשה לשנות את המצב הזה ולשפר את הקשר עם התאום השני.
חשוב להוסיף לעניין זה שלרוב אם התאומים יהיו יחד באותו החדר הם ילמדו להתרגל זה לזה ולא להתעורר כל הזמן אחד מהשני. תאומים רבים למדו להירדם ולישון לצד אחיהם או אחותם הצורחת ולא הוטרדו מכך כלל. הדרך למצב הזה דורשת שני דברים – הראשון הוא זמן והשני הוא שגם במהלך הלילה, כשאחד התאומים מתעורר נמשיך לטפל ולהרגיע אותו בחדר המשותף (גם אם השני עלול להתעורר) כי כך הם באמת יוכלו להתרגל למצב בטווח הארוך.בנוסף, חשוב לציין שאם הכוונה היא בסופו של דבר לאחד את התאומים לחדר אחד אזי ברגע שהם יהיו באותו החדר הם שוב יצטרכו להתרגל זה לזה ולכן בעצם ההפרדה כרגע רק דוחה את השלב המאתגר של התרגלות זה לזה לשלב מאוחר יותר ובעצם לא פותרת את הבעיה אלא רק ״דוחה את הקץ״.
הפרדה בחדרים סביב המעבר למיטות הפתוחות:
המעבר למיטות הפתוחות הופך בהרבה בתים לשלב מאוד מאתגר להורים. לצד השמחה מהעצמאות שמתאפשרת לתאומים שגדלו לרוב מגיעות גם התנהגויות פחות רצויות כמו הרבה השתוללויות לפני השינה, יציאה מהחדר, הפרעה של תאום אחד לשני והרדמות שהופכות להיות מאוד ארוכות. הורים רבים שוקלים בשלב הזה להפריד בין התאומים בחדרים ובתקווה לקצר כך את משך ההרדמה.
יתרונות: הפרדה בחדרים בשלב זה בהחלט יכולה להפחית את כמות הבלגן המשותף ואת ההצקות לפני השינה ולרוב לפחות אחד התאומים יוכל להרדם מוקדם יותר בעקבות ההפרדה הזו.
חסרונות: בשלב הזה התאומים לרוב כבר רגילים לישון יחד מצד אחד ומצד שני הנפרדות ביניהם עוד לא מספיק מפותחת כך שהם עדיין לא מבינים שהם באמת שני ילדים שונים והם לרוב זקוקים עדיין זה לנוכחות של זה. המצב הזה עלול להקשות בשלבים הראשונים על אחד התאומים (או על שניהם) להיפרד לשעות הלילה ולכן לייצר קושי מסוג אחר להירדם או לישון שינה רציפה. במקרים רבים הם יצטרכו את נוכחות ההורה כחלופה לנוכחות התאום ויתכן שבמהלך הלילה יחפשו שוב את התאום. בנוסף, אם ישנו רק הורה אחד זמין בשעת ההשכבה יתכן שיהיה מאתגר לגרום לתאום אחד להישאר בחדרו בזמן ההרדמה של התאום השני. כמובן שישנו חסרון נוסף והוא שאין יותר זמן משותף אינטימי של התאומים לפני השינה.
גם במקרה זה חשוב לשקול את המטרה בטווח הארוך – האם התכנון הוא להפריד בין התאומים מעכשיו והלאה או שזוהי רק הפרדה טקטית בגלל הקושי הנקודתי בהרדמות. אם זו המטרה לטווח הארוך אז בהחלט שווה להשקיע את המאמץ ולהרגיל את התאומים לישון בחדרים נפרדים. זה אולי ייקח זמן אבל הם יתרגלו לעומת זאת, אם המטרה היא טקטית בלבד, לפתור את עניין הקושי בהרדמה אז ישנן דרכים נוספות ששווה לשקול בעיני. חלק מהן מופיעות בסרטון הזה:
הפרדה בחדרים לקראת כיתה א:
גיל 6 הוא לרוב הגיל שבו הנפרדות בין התאומים כבר מפותחת (אם פעלנו נכון) והם כבר בשלים להבין שכל אחד מהם הוא ילד בפני עצמו ולבלות יותר זמן בנפרד. לא פעם גם התאומים עצמם (או אחד מהם) מביעים בשלב זה רצון להיפרדות מסוימת, לייצר מעגל חברים נפרד וגם סביבה אישית. כאשר מדובר בתאומיקס (בן ובת) יש לפעמים סיבות נוספות להפרדה כגון הרצון לאפשר סביבה יותר מותאמת לבן ולבת או עניינים הקשורים בצנעה ובפרטיות.
יתרונות: בגיל הזה התאומים לרוב כבר מוכנים להפרדה וככל הנראה ההפרדה בחדרים תעבור בקלות והם יסתגלו במהרה.
חסרונות: דווקא בגיל זה, כשהם לרוב כבר מספיק עצמאיים בכדי להירדם לבד ולהסתדר בעצמם לקראת השינה, יש גם זמן קסום של שיחות ביניהם לקראת הרדמות. ההפרדה בשלב זה עלולה להפחית את הזמן האינטימי המשותף שלהם לפני השינה.
הפרדה בחדרים לקראת גיל ההתבגרות:
אם הגעתם עד לכאן בחדר משותף כנראה שזה כבר הזמן להפריד. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו המשימה העיקרית של כל ילד ושל תאומים בפרט הוא לפתח את הזהות האינדיוידואלית שלהם. אם ישנה אפשרות, החדר הפרטי יכול לתרום לכך. זהו המרחב שלהם בגילאים האלו, שם הם מביאים את עצמם לידי ביטוי, שם הם מעבירים את רוב זמנם ובאופן טבעי כיוון שהם שני ילדים נפרדים זה מתאים שיהיו גם שני חדרים נפרדים (כמובן שאם לא מתאפשר אז הכל בסדר ולכל אחד תהיה הפינה שלו בחדר המשותף).
בגיל הזה הם לרוב כבר יבקשו בעצמם את החדר הנפרד ולכן פה לא אפרט יתרונות וחסרונות. בגיל הזה הם מספיק עצמאיים כדי למצוא את האיזון בין הביחד והלחוד שלהם גם בחדר המשותף וגם בחדרים הנפרדים.
עד כאן להפעם, מקווה שקיבלתם חומר למחשבה וכמובן שאני פה לכל שאלה.
Comentarios