אם התאומים שלכם בני 3 ומעלה (נכנסו כבר לטרום טרום חובה) אז ככל הנראה שהפוסט הזה רלוונטי עבורכם והפוסט הזה עוסק בתאומים וחברים או בעצם בחשיבות של פיתוח כישורים חברתיים אצל תאומים וכמובן איך עושים את זה.
אז אני אתחיל בכך שבניגוד לדעה רווחת - העובדה שלתאומים יש אחד את השני לא מספיקה בשביל לפתח את הכישורים החברתיים שלהם. זה כמובן עוזר כי הם לומדים להתחלק, לשחק יחד, להמתין ועוד אבל הם משחקים עם מישהו שרוב הזמן הם בכלל חושבים שהם חלק מאותה יחידה וגם אם לא, הם מכירים את המישהו הזה כמו את כף ידם ובעיקר יודעים כבר לצפות מה הוא יעשה, איך יגיב ואיך ההורים יגיבו לכל אינטראקציה ביניהם.
בקיצור, עם התאום הם לומדים רק איך לשחק עם התאום וכמובן שיש גם הרבה היסטוריה (ועתיד) בקשר הזה.
לעומת זאת, כשאנחנו מדברים על פיתוח קשרים חברתיים זה לרוב דורש התנסות והכרות של מגוון רחב יותר של ילדים כך שכל ילד הוא אחר והילד שלנו בעצם לומד איך להסתדר עם ילדים מסוגים שונים ועם דינמיקות שונות.
לכן, אם אנחנו רוצים שהתאומים שלנו יפתחו את הכישורים החברתיים שלהם הם צריכים להיפגש ולשחק עם ילדים נוספים (עוד שניה אני ארחיב על זה). יתכן ותאמרו לעצמכם כרגע - בסדר, הם משחקים עם עוד ילדים בגן אבל לצערי זה לא מספיק. המשחק עם הילדים בגן, חשוב ככל שיהיה (והוא חשוב) הוא משחק שמתנהל תחת כללים ברורים (כללי הגן) ותחת פיקוח של מבוגרים (אנשי ונשות הצוות) ולכן פחות מאפשר יוזמה אישית של הילדים ופיתוח של משחקים שונים.
אני מקווה שעד עכשיו הצלחתי לשכנע אתכם שצריך לארגן מפגשים חברתיים לתאומים בשעות אחר הצהריים (ואולי כבר הייתם משוכנעים מראש 😉) ועכשיו נגיע לחלק היותר מאתגר - ממש, אבל ממש כדאי שהמפגשים האלו יהיו מפגשים אישיים בין תאום אחד לחבר ולא בין שניהם לחבר.
אני מניחה שכרגע רובכם מרימים גבה ואומרים לעצמכם - ״נו באמת, מה היא חושבת לעצמה? חיה בסרט״ אבל אני לגמרי מאמינה שזה חשוב ואפשרי ואני אסביר את עצמי.
נתחיל בחשוב - אם אנחנו רוצים שלתאומים שלנו תהיה הזדמנות אמיתית לפתח את הקשרים החברתיים שלהם אזי סיטואציה שבה הם עם התאום שלהם פוגעת באופציה הזו. כמו שרובכם בטח יודעים כשיש שלושה אנשים זה כמעט תמיד מתחלק ל-2 ולאחד שהוא בצד. כשמדובר בתאומים יתכן שזה אומר שאחד התאומים ישאר בצד או שהחבר שאיתו נפגשים יהיה בצד. בכל מקרה זו סיטואציה לא מוצלחת כי אם המצב הוא שהחבר נשאר בצד הרי שאין פה אימון בפיתוח החברויות וגם יש מצב שהחבר לא ירצה לחזור שוב ואם אחד התאומים נשאר בצד אזי יש פה לרוב תחרות סמויה (או גלויה) בין התאומים על ״מי זוכה בחבר״. במצב כזה של תחרות כל אחד מהתאומים יותר עסוק בלזכות בחבר מאשר בלאפשר לעצמו לא להסכים עם החבר ובאמת ללמוד איך מתמודדים עם חוסר הסכמה ועם צורך בפשרה שזה חלק חשוב מהכישורים החברתיים. בעצם, זה לא מאפשר לילד להתאמן באמת כי תמיד יש שם מישהו שיחליף אותו אם הדברים לא יסתדרו. כמובן שמי שנשאר בצד סובל גם הוא ולא זוכה להתאמן.
לכן, אם הסכמנו שזה חשוב והבנו שהמפגש המשותף עם החבר לא בהכרח נותן מענה לפיתוח הכישורים נשארנו עם איך מפגישים אותם בנפרד.
זה החלק הלוגיסטי המאתגר (וכן, הוא מאתגר). בעיני אפשר להתחיל בקטן, במציאת זמן שבו מגיעה סבתא או בייביסיטר או כששני ההורים בבית או כשאחד הילדים גם ככה בחוג ואז ללכת לחבר אחר עם התאום. אם התאומים כבר גדולים יותר יתכן שהם יסכימו גם ללכת לבד לחבר מהרגע הראשון וזה יעזור מאוד גם כן.
כמובן שלרוב ההורים החלק הלוגיסטי הוא לא החלק הכי קשה, החלק הקשה הוא איך לומר לאחד התאומים שהוא לא הולך לחבר ורק אחיו הולך. בהקשר הזה אני רוצה לטעת בכם אומץ כי ברוב המקרים אחרי שתצלחו את הפעם או הפעמיים הראשונות שבהן כל אחד מהתאומים ילך בתורו לחבר לבד אתם תגלו שזה הופך הרבה יותר קל ויודעים למה? כי לתאומים כיף ללכת לבד לחבר. הם נהנים מההזדמנות להיפגש לבד עם החבר בלי התחרות ולכן למרות ההתנגדות הראשונית הרווח שלהם גדול והם מוכנים לסידור החדש.
זה אומר שאתם רק צריכים לצלוח את הפעמים הראשונות ובהן אני ממליצה בחום לעשות פעילות כיפית עם התאום שנשאר בבית (הוא עדיין יכול להתבאס שלא הלך לחבר) ולהזכיר לו שבפעם הבאה יהיה תורו.
אני יודעת שבפוסט הדברים תמיד נשמעים קלים יותר מאשר במציאות אבל מניסיון הרבה הורים שהדרכתי בנושא זה באמת עובד ובאמת נהיה קל יותר ברגע שמנסים אז אני ממש ממליצה בחום.
כמובן שאני פה לכל שאלה ואם תרצו לשתף בחוויות שלכם מהנושא, אשמח מאוד לשמוע ☺
Comentarios